ערכה האישי והחברתי של הפעילות הספורטיבית : 

בתקופתנו פונה האדם לשעות הפנאי ומבקש בהן ענין וסיפוק . " בשעות אלה מצויים אפיקים , שדרכם מוצאים אנשים ביטוי עצמי , אפשרויות למגעים חברתיים רצויים ויצירה התורמת לרמת התרבות הכללית של החברה " [ רסקין , 1979 ] . החברה הישראלית מצויה למעשה בתחילתו של " עידן הפנאי " , שבו קובעת פעילותם של אנשים בשעות הפנאי את אופיה של החברה ואת איכות חייהם של הפריטים המרכיבים אותה .
הקידמה הטכנולוגית יצרה לנו את הפנאי ועוררה את השאלה מה האדם עושה בעת הפנאי? וכיצד ניתן לנצל את שעות הפנאי ביעילות ובמסגרות חיוביות - .
פעילות ספורטיבית קיימת בכל החברות , כלומר הפונקציה או הפונקציות שממלא הספורט עבור החברה אינה יכולה להתמלא על-ידי מסגרות חברתיות אחרות , ומכאן הכרחיותו " [יער , 1982 ] . בנוסף , "הפעילות הספורטיבית העממית משמשת גם לבריאות הגופנית וגם להתמודדות עם בעיות הבדידות והניכור , המאפיינת את החברה המודרנית " [ רסקין , 1970 ] . כמו כן , " הספורט מהווה אפיק לניצול של שעות הפנאי מבחינה זאת שהוא פונקציונלי גם לעיסוק כשלעצמו , וגם מבחינת התרומה שהוא תורם לפרט ולחברה שאליה הוא משתייך " [ יער , שם ] .
הפסיכולוגיה טוענת , שבאמצעות השעשוע בא הילד במגע עם גירויים שונים המחדדים את חושיו ונותנים לו הרגשה של שליטה בסביבתו . וזאת בצד התרומה להתפתחותו השכלית ועיצוב תכונות אישיותו . והסוציולוגיה רואה את השעשוע לא רק כהכנה לחיים , אלא גם כהכנה למילוי פונקציות כלכליות , חברתיות , פוליטיות ודתיות [ רסקין , 1983 ] .
באמצעות המשחקים ילמד הילד כללי התנהגות בחברה , מה מותר ומה אסור , יכיר את יחסי הגומלין , יפתח את כישוריו הגופניים והנפשיים , יספק את צרכיו שלא נענו במציאות הרגילה , יפנים את ערכי התרבות של החברה שבתוכה הוא גדל . מנקודת ראותה של החברה תורם השעשוע-משחק , ליצירת קשרים חברתיים חדשים , חיזוק הסולידריות בתוך הקבוצות , והוא משמש לעיתים כתוכן למפגש חברתי ולמגע בין יחידים ובין קבוצות . [רסקין , 1983 ] .
ישנם שתי תאוריות מרכזיות בנושא היחס בין החברה לבין ספורט והתכונות החיוביות המואצלות על החברה מתוך העיסוק בפעילות גופנית [ Coakley , 1978 ] .התאוריה הלאומנית : דוגלת בכך שתחרויות ספורטיביות , שהן מרכז של תשומת-לב כללית , מספקת הזדמנויות המחזקות את האמון בעיקרון הבסיסי של סדר חברתי. והתאוריה הסטרוקויאלית - פונקציונלית : והיא מדגישה שהספורט , כמו כל יסוד של מערכת חברתית , מופיע מתוך הענין והצורך של כלל הציבור , אם היסוד מתקיים ותורם לתחזוקה הכללית של המערכת , הוא נהפך לאט לאט לחלק מאותה מערכת בצורת חוקים הקובעים קוד של נורמות התנהגויות .
הספורט מהווה מנגנון או תהליך של עיסוק חברתי , פסיכולוגי ופיסיולוגי שיוצר פורקן ומפיג מתיחות . בנוסף," בספורט ישנן יתרונות היכולים למנוע פעילות עבריינית " [ קלאוס 1982 ] :
א] הספורט הוא ענף שוויוני שאיננו דורש ידע ומיומנות קודמים בתחום העיוני-תאורטי , שבו נכשלים נערים אלו .
ב] פעילות ספורטיבית עממית-תחרותית , אינה מחייבת תקופת הכשרה והתמחות ממושכת , ומאפשרת השתתפות אקטיבית של הרבה צעירים ובני-נוער בעת ובעונה אחת .
ג] הספורט מעניק מערכת הזדמנויות נוספות לצעירים חסרי השכלה פורמלית או בעלי השכלה חלקית . במילים אחרות , "הספורט מהווה את אחד האמצעים לאפיק של מוביליות שבו אפשר להגיע לרמת הישגים גבוהה ולסטטוס חברתי גם ללא השכלה פורמלית "[ יער , 1982 ] .
ד] הצטיינות בספורט יכולה לסייע לשיפור הדימוי האישי והקולקטיבי ולהחזרת הביטחון העצמי .
ה] פעילות ספורטיבית ממתנת או מונעת פעילות עבריינית [ Buhrman , 1977 ; Schafer , 1969 ; Chu & Segrave , 1978 ] .
ו] מבחינה חברתית ומבחינת הפרט " הספורט מכשיר או מחייב את האדם לנהוג לפי כללי המשחק . הספורט מחייב הרגלים מסוימים של משמעת עצמית , הוא משמש מכשיר סוציאליזטורי ממדרגה ראשונה לקונפורמיות לנורמות חברתיות על - ידי הציות לכללי המשחק [ יער , 1982 ] .
ז] פעילות ספורטיבית תורמת להערכה עצמית יותר ולרמה גבוהה יותר של דימוי עצמי [רסקין , 1983 ] .

החינוך הגופני מהווה חלק בלתי-נפרד מהחינוך הכללי של האדם . לאדם גוף ונפש . חינוך הגוף וחינוך הרוח , שני כיוונים אלה צריכים להיות משולבים ומקושרים באופן קבוע ומתמיד בכל צורות החינוך הגופני , כמטרה סופית בחינוך זה . " חינוך הנפש כולל הקניית הרגלים הדרושים לחיי חברה ועיקרם : פיתוח חוש המשמעת והסדר, פיתוח אומץ לב, הקניית תכונות אופי שונות : כוח החלטה , החלטיות בפעולה , התמצאות במצבים שונים וקשים , קור-רוח , סבלנות , כוח הסבל , כוח הרצון , חוש העזרה ההדדית , חוש האחריות ועוד " [ ויין ופנון , 1954 ] .